גדלות אמיתית

גדלות אמיתית = ניפוץ אלילים + ענווה חיה

מי שחש קשור לבוראו—חייב להרגיש גדול. גדול ממש.
לא “מחפש יחס”, לא רודף מחיאות כפיים, לא מתבייש מול בריות ולא נמס מול טרנדים, גאדג’טים והילה טכנולוגית. לכל אלה יש לבוז בכל הכוח: זו עבודת אלילים מודרנית — תלות במבט הזולת במקום יראת שמים.

ה“ניפוח אגו” כאן איננו גאווה ריקה אלא הכרזה רמה:
אני בן־מלך, חלק אלוה ממעל; ערכי אינו תלוי באיש.
ומתוך גדלות זו נולדת דווקא ענווה: כשאינני זקוק לאישורים מבחוץ, אני פנוי להיטיב. כמו גוף אחד—יד ימין מטפלת ביד שמאל בלי לבקש תשומת לב; כך אני רואה בזולת את עצמי, מכבד ואוהב, לא מפחד ולא מתרפס.

לכן:

לבוז ליחס מהאנשים ולרצון ליחס – כן.

לרדוף אחרי “להיראות” או אחרי צעצועים נוצצים – לא.

להגביה את קומת העצמיות עד תום – כן: זו שבירת האלילים.

ומשם—להיות עניו באמת: לטפח את עצמי כדי להרבות טוב בעולם, כי “עצמי” כולל את כל פינות חיי, וגם את האנשים שסביבי.

זהו קו האש: גדלות אלוקית שממיסה פחדים ומולידה ענווה חיה, פעולה נקייה ותמידית של אהבה, בלי תלות באף מבט חיצוני.